הלוואי ורק היינו יודעים 

אני מתקשה להאמין שהיום זה אשכרה היום הראשון מזה שבועיים שאני נכנסת הביתה בשעה סבירה ואשכרה מצליחה להושיב את עצמי לכתוב (לכאורה, משימה די פשוטה). השבוע וחצי האחרונים היו מאוד עמוסים, בעיקר מבחינה נפשית ואני מרגישה שרק לכתוב על זה הולך להתיש אותי. אבל מאחר ואני רוצה לזכור מה הרגשתי במהלך כל האירועים האלה אני מכינה לי קפה ומתיישבת מול המחשב.

הכל התחיל לפני  שבועיים כשטסתי לכנס של אייפאק, אחד הארגונים החזקים והמשפיעים ביותר בארה"ב. בטח שמעתם עליו בחדשות אבל לא כל כך ייחסתם לזה חשיבות, זה בסדר גם אני לא- עד היום. כולם דיברו על כמה שזה חוויה להיות בכנס שלהם ושאני פשוט חייבת ללכת אבל יש דברים שאתה לא מבין עד שאתה לא רואה בעיניים שלך.

הכנס התקיים בוושינגטון ,עיר הבירה, לב העשייה הפוליטית של ארה"ב. התחלנו את היום די מוקדם עם בידוק בטחוני וקבלת תגי שם. לא חשדתי, נשמע הגיוני לא? כנס גדול עם המון אנשים אז בטוח יש בירוקרטיה, אחרי הכל אנחנו באמריקה! משם המשכתי לאולם הכנסים, ושם התחלתי להבין את גודל הארוע. בתוך האולם עצמו היו לפחות עשר מסכי ענק ובמה מטורפת, היו כסאות ומצלמות בכל מקום ומלא אנשים. פשוט מלא. אוקיי אז כדי להבהיר מה זה מלא אני רק יציין שזה באזור ה 13 אלף איש.  13 אלף  איש אמריקאים, יהודים ולא יהודים, אנשי קונגרס ואנשי עסקים שבאמת ובתמים תומכים במדינת ישראל. 13 אלף איש פעילים שעוסקים בהסברה ובתדמית של ישראל בעולם. 13 אלף איש שאכפת להם. וואוו, אני אפילו לא בטוחה שנמצא מספר כזה בארץ.

מעבר לחוויה של לשמוע כל כך הרבה אנשים בעמדות מפתח בעולם כמו סגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן ואת אהוד ברק וביבי ( לא בדיוק עמדות מפתח אה?) היה משהו מאוד מיוחד בכנס. הייתה לי מין תחושה שאני חלק ממשהו גדול יותר. שיש לנו תמיכה בעולם ( מה שבהחלט לא מרגיש ככה בקמפוס הליברלי שלי).

השיא של הכנס היה כשהתבקשנו לשיר את ההמנון. התחלנו בהמנון ארה"ב שכמובן לא היה לי שמץ מה אני אמורה לעשות, ואז שרנו את התקווה. פתאום זה הכה בי. 13 אלף איש עומדים ושרים את ההמנון הלאומי של מדינת ישראל. משהו בשירה שלהם היה כל כך חזק ועוצמתי. הם היו גאים. הם שרו את ההמנון שלנו יותר חזק ממה שהם שרו את ההמנון שלהם. זה פשוט לא נתפס. עמדתי שם עם דמעות בעיניים.

אני חושבת ששם באותה נקודה  הרבה מהדברים שעברתי, התחברו. אנחנו חוליה בשרשרת. בשרשרת של העם היהודי, שהבית שלו הוא בארץ ישראל. אבל התמיכה של יהודי התפוצות בישראל היא כל כך קריטית, כל כך מהותית ואנחנו חייבים להוקיר להם תודה על זה.