"On the road of life there are many paths" מצב רוח עמוק משהו...

ואווו, איזה חודש מטורף! הרגשתי כמו במירוץ למיליון! כובשת לי יעדים זה אחר זה . התחלתי בווגאס בסילבסטר, המשכתי לכנס באל איי וסופ"ש עם צלילוש המהממת וסיימתי בעוד סופ"ש של סקי בדרום אגם טאהו. היה פשוט מדהים! 

עכשיו אני יושבת בדירה החמודה והצנועה שלי, מנסה להבין לאן ממשיכים מפה. שבוע הבא מתחיל לו עוד סמסטר, סמסטר משוגע למדי שכולל בתוכו יותר מדי ארועים גדולים :/ אני יודעת מה אתם חושבים, קטן עליך! אבל באמת שאני לא יודעת איך אני יעשה את הכל.ּ

זה מצחיק, אני מנסה לדמיין איפה היו החיים שלי לפני שנה או חצי שנה וזה פשוט מדהים כמה עברתי מאז. ולא משנה כמה שאני מתגעגעת לחלקים מ"החיים הקודמים" שלי יש חלקים חדשים בחיים שלי שאני לא יודעת איך אני יצליח לחיות בלעדיהם עם החזרה לארץ, מתי שזה לא יהיה.

בימים אלו אני ניצבת בפני החלטה די קשה, אני צריכה להחליט על שנה שנייה. חחחח זה נשמע כאילו אני בוחרת בין חיים ומוות אבל בתאכלס הבחירה היא בין אופציה טובה לעוד אופציה טובה :) אבל עדיין ההחלטה לא קלה לי וגם הכתיבה על זה ולכן צירפתי את בקבוק היין הלבן שלי!

הבה נתחילה: לראשונה בחיי אני באמת לא יודעת מה אני רוצה! שזה מפתיע , מרגש ומפחיד כאחד. יש כל כך הרבה טיעונים לכל כיוון! כל כך הרבה זמן ניסיתי להמנע מלכתוב על זה אבל אני חושבת שדווקא זה יעזור לי להבין מה אני באמת רוצה. אז בוא נתחיל מהחיובי, תמיד טוב לפתוח בזה לא? אז העיר פה מדהימה, אני אשכרה מאוהבת! יש פה קסם שאני לא יצליח להעלות על הכתב לא משנה מה אני יעשה! בנוסף, ברור לי שכדי לעשות משהו משמעותי שזו הסיבה העיקרית שבאתי לפה מלכתחילה אני צריכה להשאר שנתיים. כל התהליכים שאני מתחילה עכשיו לא יהיו שווים כלום אם אני לא יהיה פה שנה הבאה להמשיך אותם. מהצד השני אני מתגעגעת! מתגעגעת לחברים המדהימים שיש לי בארץ, לשיחות חולין איתם ולספונטניות, לארוחות שישי עם המשפחה וסתם לחיבוק של אמא! נכון, שהגעגועים לא צריכים להכריע כי ברגע שכולם יראו אותי ימאס להם אחרי שבוע והכל יחזור להיות כרגיל (לא בדיוק אבל בערך, זו המציאות) אבל זה בהחלט חלק בלתי נפרד. 

זה מדהים! שהחיים הם בעצם מה שאנחנו בוחרים לעשות בהם! ןפה זה ממש מורגש! אם אני יחליט שמשהו חשוב לי הוא יקרה ואם לא אז כנראה שזה יפול בין הכסאות. אין פה מי שיזום עבורך, אם אתה לא תיזום זה לא יקרה! זה בהרבה מקרים ממש קשה. אבל אם אני יסתכל על הצד החיובי של זה, זה נותן לי להבין מה באמת חשוב לי.

אני לא יודעת אם אני מוכנה לחזור לארץ, איך בכלל חוזרים? הגעגועים האלה לכל הדברים שציינתי יהפכו לגעגועים לסן פרנסיסקו ברגע שאני יחזור. אווףף אני מתחרפנת! איך תמיד אני מצליחה לעשות את זה?! לחיות חיים לא נורמליים! באתי לפה אני בונה חים חדשים, אחלה יופי. לחזור לארץ זה שוב לבנות חיים חדשים! כמה כאפות אני יאכל! בוא נגיד שטיול אחרי צבא קטן לעומת זה...

טוב, מזל שאני לא צריכה להחליט בקרוב! ומזל שבקבוק היין נגמר :) אמא אל תכעסי, ככה מעבירים שעות בבית לבד! מה לעשות?!

מה שבטוח זה שאני אסירת תודה על כל הדרכים שבחרתי ללכת בהם ושבכלל יש לי בחירה באיזה דרך ללכת. אני אוהבת את כולכם כל כך הרבה ומעריכה את החברות שלנו! שאין לכם מושג! החיים קצרים וצריך לחיות אותם, זה תמיד היה המוטו שלי, אז בקיצור תצטרפו אליי וככה תפתרו לי את כל הבעיות!!!