מפניני החכמה של בויה
"העבודה היא חיינו אבל לא בשבילנו!"

בחודשיים האחרונים אני ממש מזדהה עם המשפט הזה. וואו איזה שבועות מטורפים. נראה לי שלא היה סופ"ש אחד שלא היה לי בו עבודה. כמובן, שזה עוד לא ממש נגמר אבל היום עברתי את הארוע הכי הגדול והאחרון בקמפוס לסמסטר, חגיגות יום העצמאות של מדינתנו הקטנה! אני גאה ומאושרת לומר שהכל הלך ממש ממש טוב. מסתבר שאני טובה בזה :)

הקמנו "שוק ישראלי" עם מלא דוכנים כמו תבלינים, מוצרי ים המלח, מוזיקה של אמנים שונים, שולחן מתנות ועוד. כל זה במטרה ללמד סטודנטים שונים מהי התרבות בישראל ולנסות לחבר אותם לחגיגות שלנו. הייתה לנו להקה מגניבה (הלהקה המקומית שאני ממש אוהבת) שניגנה ברחבה המרכזית ומשכה הרבה קהל. ואפילו הפרו פלשתינים אמרו שהארוע מוצלח ושהזעתר מזכיר להם את ירושלים. ממש מרגש. כמובן שלמרות זאת הם לא היססו ועמדו כל הזמן מאחורינו עם דגלים של פלשתין, אבל אני בסדר עם זה- כל עוד הם לא מנסים לחבל לנו בארוע. האמת שבהתחלה היה לי קשה עם הרעיון הזה של לחגוג את יום העצמאות בקמפוס. אם אני סטודנט רנדומלי, למה שזה יעניין אותי? אז ממש ניסיתי להפוך את זה למשהו תרבותי שאפשר לחלוק עם כולם.

אחרי הארוע בקמפוס באנו להלל ואכלנו פלאפל. אשכרה הבאתי מישהו שהקים דוכן כמו בארץ. רק שלא היה טעים כמו בשעריה :) מיד אחרי שכולם התקפלו וסידרתי את כל הברדק, נסעתי לעשות מניקור. די, מגיע לי!

אני כל כך מוכנה לחופשה שלי בארץ! אני לא מאמינה שאחרי 10 חודשים בחו"ל, הפעם הראשונה שאני נוחתת בארץ היא עם קבוצה של 40 סטודנטים. ועוד אני צריכה לטייל איתם עשרה ימים. חחחח נראה לי שאני קצת במרמרת. או סתם געגועים קלים...