אז איפה עובר הגבול, אם בכלל?

חופש הדיבור וכל המשתמע ממנו

אז היום היה לנו אירוע פתיחה של Jewish Culture Week , בעקרון מה שזה אומר זה שאנחנו חושפים את כל הסטודנטים בקמפוס לתרבות יהודית באמצעת מוזיקה, אוכל בחינם כמובן, וכל מיני תשמישי קדושה וכו'. מכיוון שאני אחראית על ישראל ולא על יהדות זה לא היה ארוע שלי אבל כחלק מהצוות של ההלל לקחתי בו חלק.

הארוע כלל את חמשת החושים:ריח (אתרוג), טעם (חלה, רימון..), שמיעה (אייפודים עם סוגים שונים של מוזיקה) , ראייה (הקמנו חופה) , מגע ( שופר). כמובן שאותי תקעו בשולחן שאליו באים הכי הרבה אנשים שזה שולחן האוכל (אוכל בחינם הולך פה חזק בקמפוס). אחד הרגעים הכי טובים שהיו במהלך היום זה שזכריה (הנשיא של הקבוצה הפרו-פלשתינית) שעד כה סירב לדבר איתנו, ניגש לשולחן ואמר לי חג סוכות שמח! זה היה פשוט כיף ונתן לי תחושה שהעבודה הקשה מתחילה להשתלם.

האירוע השני שבעקבותיו התחלתי לכתוב הוא המיסיונר שעמד וצרח בקמפוס בערך כל הארוע שלנו. מול השולחנות שלנו נעמדו איזה שלושה נוצרים עם חולצות זוהרות והתחילו להטיף לכל הסטודנטים שעוברים, כאילו ממש לצעוק. אנחנו כמובן התעלמנו ואז הם תפסו על זה טרמפ והתחילו לצעוק שיהודים הם ככה וככה, ושרוסים הם שונאי יהודים ועוד כל מיני שטויות. הקטע המרגש הגיע כשקבוצה רנדומלית של סטודנטים שהתקהלו התחילו לצעוק We Love Jews!! 

כשדיברתי עם האחראי על האירועים בקמפוס שעמד שם ותצפת על האירוע ושאלתי אותו למה הוא לא מתערב כי זה כבר נהיה מכוער ולא נעים הוא אמר שאין לו מה לעשות נגד זה, כי זה חופש הדיבור! אז שאלתי אותו לתומי: אבל מה אם זה פוגע בקבוצה אחרת? התשובה שלו הייתה מאוד ברורה: אין מה לעשות. אפילו המשטרה לא  יכולה להתערב - לכל אחד יש את הזכות להגיד מה שהוא רוצה, ואף אחד לא יכול לגעת בזה.

WTF??

באמת????

אין גבול למה שאתה יכול להגיד פה? גם אם זה פוגע במישהו אחר? 

אז הנה כמה צדדים יותר חשוכים ואפלים של החופש הזה שכולם כל כך מתלהבים ממנו באמריקה...