Updates
אומרים ש"עוד לא נולד הבן זונה שיעצור את הזמן" וכל פעם מחדש אני מבינה כמה הם צודקים (אמא ,סלחי לי על השפה הבוטה). אני לא מאמינה שאני פה כבר חודשיים! אני מרגישה כאילו אני פה כבר חצי שנה עם כל מה שעברתי לאחרונה.
כששואלים אותי איך את? נהנת? אני מוצאת את עצמי משתמשת במטאפורה יצירתית במיוחד של רכבת הרים. יש פה עליות וירידות וכל יום הוא בהחלט הרפתקאה חדשה עם סוף לא ידוע...אז מאז ראש השנה עברתי פה לא מעט חוויות, לא על כולן ארחיב אבל השילוב של כולם ממחיש כמה יום אחד יכול להיות קשה והיום שאחריו מדהים.
נתחיל ביום כיפור. הצום עצמו היה די קל אבל הבעיה התחילה כשלא ממש מצאתי בית כנסת ספרדי קרוב לבית, נכון כתבתי בפייס שמצאתי אבל ברגע האחרון החלטתי שלא בא לי לישון אצל החבר'ה שהייתי אמורה..לא הרגשתי רצויה. זה משהו שבחיים לא היה לי! אני גדלתי על הערכים שאם אתה יכול לתת לאחרים ולהציע את הבית שלך אז אתה עושה את זה באהבה והיה לי ממש שוק תרבותי שכאן זה לא ככה. הם לא עושים את זה מכוונה רעה אבל כל אחד פה מרוכז בעצמו וזה לא נראה להם טבעי לפתוח את ה"privet space" שלהם להבדיל מהמשפחה המרוקאית הכבדה שלי :)
אחרי ההתאוששות מחווית הכיפור הקשה (שלא נדבר על החוויה הנוראית של לשבור את הצום עם מרק של קופסת שימורים במקום המרק של סבתא!!!) הגיע לו עוד חג! סוכות!
גם בסוכות לא עשיתי משהו מיוחד בהלל אבל בעיקר טיילתי. (בגלל שההלל שלי קטן ואין לנו רב זה משמש יותר כמרכז בילוי כזה לסטודנטים ופחות מקום שחוגגים בו חגים ומתפללים- שיש לזה יתרונות וחסרונות כמובן.)
ארוחת השישי הראשונה שלי מחוץ להלל הייתה מהממת! ארגנו אני וסם כמה חבר'ה מהתגלית- סם בישל ואני הייתי אחראית האלכוהול והיין כמובן :) השיא של הארוחה הגיע כשסם בירך על היין אבל בעצם אמר את הברכה של החלה! אני שניסיתי לא להקרע מצחוק אמרתי לו "יופי מאמי, זה היה מהמם רק שזה הברכה של החלה" הוא החליף צבעים ובירך מחדש ולאחר שאכלנו קינוחים בסטייל ישראל (חלבה בעיקר) יצאנו לפאב להמשיך את החגיגה.
למחרת הלכנו לפסטיבל בלוז פה בעיר שהיה אדיר. גיליתי על עצמי שאני ממש אוהבת את המוזיקה של שנות ה-60, 70..ופה לא חסרה מוזיקה כזו ועוד בלייב! לעיר הזו יש סטייל מטורף! ללכת ברחוב ולשמוע משום מקום להקה מנגנת בלוז, חבורה של מבוגרים חמודים בקושי הולכים (אוקיי הם היו ממש זקנים!!) יושבים ומנגנים בסקסופון, צ'לו וכל הכלים עם השמות המוזרים שכבר לא רואים היום- ועוד בסוף הם אומרים שתהיה שנה טובה ואז אני מגלה שהם יהודים! רק כאן זה יכול לקרות. אני בכלל לא יכולה לתאר את כמות התרבות שאני סופגת פה. זה באמת מדהים (מעבר למוזיקה יש גם אוכל מעולה שמגיע מכל העולם: מסעדות מקסיקניות, יפניות, סיני, תאילנדי, אל סלוודור ועוד ועוד- כן כן לשמור על המשקל מאתגר פה בהחלט)
אז לאחר שחגגתי בפסטיבל הבלוז יצאתי עם כמה חבר'ה שליחים פה באזור לנאפה. זה עמק שיש בו מלא כרמים ויקבים- נכנסנו לכמה יקבים, שתינו יין טוב ואכלנו גבינות, הבילוי המושלם בשבילי!!
בקיצור אני כובשת לי לאט לאט את היעדים פה באזור.
מבחינה מקצועית לא פשוט בכלל...הקבוצה הפרו ישראלית שלי לא מספיק יציבה כרגע- הרבה מהחברים הנוכחים השנה עוזבים בקרוב, הם כולם מתכננים מלא אבל בקושי מבצעים, לא מודיעים על איחור לפגישות שלא נדבר על זה שהם מבריזים. זה אתגר לא קטן לבנות את הקבוצה הזו מחדש, להוסיף אליה עוד חברים ולייצב אותה. בעיקר כי פה בקמפוס ישראל זה מילה גסה. לצערי, אנשים ובינהם גם פרופסורים לא מוכנים להזדהות תחת השם הזה, כאילו זה קללה או משהו. זה גם לא ייאמן כמה ישראלים יש פה. ולי, לי פשוט עצוב שהמדינה שלנו הגיעה למצב שאנשים לא רוצים לחיות בה ועוברים לכאן ובטח שלא מוכנים להזדהות איתה. אבל לטובתם אני יציין שכשהייתה מחאה אנטי ישראלית פה בקמפוס (בראש השנה כשלא היינו באזור, נכון לא סיפרתי על זה כי שכחתי! ) כולם התאחדו, כמה אופייני לנו אה? כשיש צרות אנחנו מתלכדים. אבל לפחות זה.
עד כאן עדכוני החגים, אני מקווה שאחרי שמחת תורה אני יצליח לייצר פה סוג של שגרה. יש כמה הופעות גדולות שאני מחכה להן כבר ואחת מהם של ניל יאנג וגאנס אנד רוזס!!! ממש עוד שבוע :) אז יש למה לחכות!!! רק הלוואי שכמה מכם הייתם איתי פה עכשיו!
ליט- אני מתגעגעת לשיחות הארוכות שלנו על הכל בערך, לארוחות הערב הבריאות שהיינו עושות לשופינג בקינג גורג ולהמרחות אצלי בסלון
צח- אני מתה כבר שנשב על איזה בקבוק יין בויקי כהרגלנו בקודש! שנתפנק לנו באיזה מסעדה טובה ושאני יציק לך על שטויות של מאק- בעצם שכח מהכל אתה עוד שניה פה! איזה כיף!!!!!
טולי (הגברת)- אני פשוט מתגעגעת להכל!! לכל החבילה. לא יוצא לנו לדבר נורמלי וזה מעצבן אותי אז תתאפסי על עצמך!
כל השאר- קפצו לי חחחח סתם סתם...
אוהבת ומתגעגעת- השגרירה.
