יום רביעי, 19 בדצמבר 2012

"אבל זה כל הקסם"

סיפורם של סימה, סן פרנסיסקו והשליחות

כבר הרבה זמן לא כתבתי, אם שאלתם אותי למה? אז בטח אמרתי שהכל שגרתי ואין לי כל כך מה לכתוב. אז זהו, ששיקרתי! כל מה שנראה לי עכשיו שיגרתי בטוח לא היה נראה ככה אם לא הייתי גרה פה. אז אני רוצה לתת לכם הצצה לתקופה המגניבה ביותר בשליחות עד כה: הנקודה שבה אתה חושב שאתה רגיל לחיות פה ואז אתה מגלה שלא. 

אפתח כמובן בעיר המהממת סן פרנסיסקו. מה אגיד ומה אומר? כל כך הרבה שירים נכתבו על המקום הייחודי הזה, כל כך הרבה תנועות צמחו ממש פה בלב ליבה של העיר (האו"ם למשל, ילדי הפרחים וכו). איזה כיף לי שיש לי הזכות לגור פה ולספוג את כל זה. אני מנסה לתאר את האווירה הייחודית שעוטפת את העיר ולהפתעתי הרבה אני לא מצליחה להרכיב משפט אחד כמו שצריך. אז אני ינסה אולי פשוט לזרוק לאויר כל מה שעולה לי לראש:
ליברליזם מטורף עד כדי כך שהקונסרבטיבי נראה לא לגיטימי,
ריבוי תרבויות,
חוויה קולינרית מטורפת (יש פה מסעדות מכל חור בעולם ),
ריבוי שפות,
ריבוי תרבויות (או כמו שכאן אוהבים להגיד Diversity) ,
פריצת מוסכמות,
פריצת גבולות ונופים. הרים שנשפכים לאוקיינוס, גשרים עצומים ובניינים צבעוניים.

בקיצור עיר קסומה.

למה אני מספרת לכם את כל זה? כי כדי להבין את החוויה שעברתי בהופעה של ליאור (אחד מהישראלים שחי פה באזור) אתם חייבים להבין את הרקע. אז ביום חמישי יצאנו להופעה, לליאור יש להקת ראסטפארי כזו שמורכבת מאמנים מהאזור (שזה כבר אומר שהיא מורכבת ממלא אנשים מגניבים ושונים) מה שמיוחד בליאור זה שהוא לקח שירים ומנגינות של תפילות והפך אותם למודרנים. אחד השירים שהקפיצו את הקהל כולו היה "בואי כלה בואי כלה פני שבת נקבלה." עמדתי שם או יותר נכון קיפצתי לי ואז פתאום זה הכה בי! אני בסן פרנסיסקו, רוקדת לצלילי תפילה שמעולם לא אמרתי כשהייתי בארץ, מסביבי עוד כל כך הרבה אנשים שבכלל לא מבינים את המשמעות של המילים אבל כולם פשוט מאושרים! רק פה במקום הזה, בזמן הזה יכולתי לחוות את הרגע הזה. 

השליחות הזו היא פשוט מתנה של פעם בחיים. מעבר לעשייה החשובה שאנחנו עושים בקמפוס כדי להעלות מודעות ולחנך סטודנטים על המדינה היפה שלנו (ותאמינו לי הם לא יודעים כלום) זו מתנה לנו, כאינדיוידואלים. השליחות הזו מאפשרת לי לראות את החיים שהיו לי בארץ מבחוץ, לחשוב לעומק למה אני עושה את מה שאני עושה? לערר על כל הברור מאליו ובעיקר לצמוח. נכון, לא הכל ורוד ויש גם לא מעט אתגרים שניצבים בפנינו אבל הם רק מחזקים את הכל. אני יודעת שזה נשמע פלצני בטירוף אבל זו האמת. וזה כל הקסם.